<h1>תשב"ץ סימן תס"א</h1>
<h2>דף סג.</h2>
ומחייב האיש להשכיר עצמו למזונו' אשתו בכל ענין בין שחמיו עשיר בין שאינו עשיר ואינו יכול למכור בגדי אשתו ולא בגדי בניו ולא למשכנם כדאית' בב"ק בפרק הגוזל (דף ק"ב) אחד המקדיש ואחד המעריך אין לו לא בכסות אשתו ולא בכסות בניו מדקאמר אין לו לא בכסות אשתו ולא בכסות בניו משמע בכל עניין דאין לו. ואם משכנה בגדיה חייב הבעל לפדותם ואפילו אם משכנה בשביל מזונותיה אם לא שיאמר פסקתי לה מזונות ממקום אחר. ואם אמר פסקתי לה מזונות ממקום אחר נאמן בשבועתו ואינו חייב לפדותם. ומה שיש במסכת כתובות (דף ק"ז:) הלך למדינת הים ועמד אחד ופרנס את אשתו הניח מעותיו על קרן הצבי זה רוצה לומר שאמר אלוה לבעליך והוא יפרע לי בטוב אבל אם אמר אני מלוה ליך ואת תפרעי לי אז חייב הבעל לפרוע. ואם לא נשבע בעלה שהניח לה מעות למזונותיה אז הוא חייב לפרוע כי המלוה יתבע מן האשה והיא תתבע מבעלה והני מילי כשלוותה שלא בבית דין אבל אם לותה בב"ד אינו יכול לומר פסקתי לה מזונות וצריך לפרוע בכל ענין כדאיתא שם שמקשה מיתיבי הממאנת וכולי אין לה מזונות ומקשה הספר השתא הוא בעי לגרשה ולא יהיה לה מזונות ומשני התם כשלותה בב"ד אלמא דוקא זאת אינו חייב במזונות לפרוע מה שלותה בב"ד משום שרוצה לגרשה אבל אחרת שאינו רוצה לגרשה חייב לפרוע כל מה שלוותה בב"ד. (הג"ה) מה שלא יתכן שלא יפרע הבעל אא"כ לותה בב"ד היינו דוקא כשאין המפרנס מוחזק משל בעלה אבל אם הוא מוחזק משל בעלה אינו צריך פסק דין. עכ"ל.
<h2>דף קז:</h2>
ומחייב האיש להשכיר עצמו למזונו' אשתו בכל ענין בין שחמיו עשיר בין שאינו עשיר ואינו יכול למכור בגדי אשתו ולא בגדי בניו ולא למשכנם כדאית' בב"ק בפרק הגוזל (דף ק"ב) אחד המקדיש ואחד המעריך אין לו לא בכסות אשתו ולא בכסות בניו מדקאמר אין לו לא בכסות אשתו ולא בכסות בניו משמע בכל עניין דאין לו. ואם משכנה בגדיה חייב הבעל לפדותם ואפילו אם משכנה בשביל מזונותיה אם לא שיאמר פסקתי לה מזונות ממקום אחר. ואם אמר פסקתי לה מזונות ממקום אחר נאמן בשבועתו ואינו חייב לפדותם. ומה שיש במסכת כתובות (דף ק"ז:) הלך למדינת הים ועמד אחד ופרנס את אשתו הניח מעותיו על קרן הצבי זה רוצה לומר שאמר אלוה לבעליך והוא יפרע לי בטוב אבל אם אמר אני מלוה ליך ואת תפרעי לי אז חייב הבעל לפרוע. ואם לא נשבע בעלה שהניח לה מעות למזונותיה אז הוא חייב לפרוע כי המלוה יתבע מן האשה והיא תתבע מבעלה והני מילי כשלוותה שלא בבית דין אבל אם לותה בב"ד אינו יכול לומר פסקתי לה מזונות וצריך לפרוע בכל ענין כדאיתא שם שמקשה מיתיבי הממאנת וכולי אין לה מזונות ומקשה הספר השתא הוא בעי לגרשה ולא יהיה לה מזונות ומשני התם כשלותה בב"ד אלמא דוקא זאת אינו חייב במזונות לפרוע מה שלותה בב"ד משום שרוצה לגרשה אבל אחרת שאינו רוצה לגרשה חייב לפרוע כל מה שלוותה בב"ד. (הג"ה) מה שלא יתכן שלא יפרע הבעל אא"כ לותה בב"ד היינו דוקא כשאין המפרנס מוחזק משל בעלה אבל אם הוא מוחזק משל בעלה אינו צריך פסק דין. עכ"ל.
